רש"י על משנה אבות· רש״י
פרק ו · משנה ה
אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה. לִרְדֹּף אַחַר הַשְּׂרָרָה:
וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד. לְהִתְכַּבֵּד בְּתוֹרָתְךָ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה נִרְאֶה כְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:
שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם. הוּא שָׂכָר שֶׁתְּקַבֵּל עַל לִמּוּדָהּ שֶׁל תּוֹרָה. נֻסָּח אַחֵר, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁלָּמַדְתָּ עֲשֵׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים וְקַיֵּם מִצְוֹת, כִּדְאָמְרִינַן (לְעֵיל פ"ג מ"ט) כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: