רש"י על משלי· רש״י
פרק כט · פסוק ג
וְרוֹעֶה. מְחַבֵּר לוֹ זוֹנוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (עירובין סד.): הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה – אֶשְׁנֶנָּה, וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה – לֹא אֶשְׁנֶנָּה. וְסִיּוּעַ בַּמִּקְרָא, שֶׁאֵין ״זוֹנוֹת״ בַּמִּקְרָא מָלֵא אֶלָּא זֶה בִּלְבַד: