רש"י על משלי· רש״י
פרק כה · פסוק כ
מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה. ״בֶּגֶד עִדִּים״ (ישעיה סד:ה): בֶּגֶד מוּסָר, כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לַהֲסִירוֹ מֵעָלָיו לְפִי שֶׁהוּא בָּלוּי; כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ״וַיָּסַר״ (בראשית ח:יג): ״וְיַעְדֵּי״ (תרגום אונקלוס). וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ: בֶּגֶד בָּלוּי הֲרֵי הוּא בְּיוֹם קָרָה כְּחֹמֶץ עַל נָתֶר. נָתֶר. מִין אֲדָמָה רַכָּה, כְּגוֹן אֲדָמָה שֶׁלָּנוּ הַנִּקְרָא קְרִידָ״א, וְהָיוּ חוֹקְקִים אוֹתָהּ וְעוֹשִׂין כֵּלִים; וְאִם יִפֹּל בּוֹ חֹמֶץ, מְמַסְמְסוֹ וְנִשְׁחָת. אַף שָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע. דּוֹמֶה לִשְׁנֵיהֶם. וּמַה הוּא שָׁר בַּשִּׁירִים? זֶה הַמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִיד רָשָׁע אֲשֶׁר אֵין בְּלִבּוֹ לְקַיְּמָהּ (חולין קלג.):