רש"י על משלי· רש״י
פרק כה · פסוק יא
תַּפּוּחֵי זָהָב. כְּעֵין כַּפְתּוֹרִין מְצֻיָּרִין עַל מַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף. מַשְׂכִּיּוֹת כֵּלִים הַמְצֻפִּין בְּכֶסֶף, כְּמוֹ ״וְשַׂכֹּתִי כַפִּי״ (שמות לג:כב):
דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. עַל כַּנּוֹ, וְדוּגְמָתוֹ ״נָשָׂאתִי אֵימֶיךָ אָפוּנָה״ (תהלים פח:טז) – מְבֻסֶּסֶת וּמְיֻשֶּׁבֶת בְּקִרְבִּי. וְאֵין זֶה מִגִּזְרַת ׳אוֹפַן וְגַלְגַּל׳ (ישעיהו כח:כז-כח), שֶׁאִלּוּ כֵּן, הָיָה נָקוּד פַּתָּ״ח תַּחַת הַפֵּ״א כְּמוֹ ״הָאוֹפַנִּים״ (מלכים א ז:לב), וְלֹא יִפֹּל בּוֹ נְקֻדַּת חֲטַף קָמַץ: