אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק א

פסוק א

מִשְׁלֵי. כָּל דְּבָרָיו דֻּגְמוֹת וּמְשָׁלִים; מְשַׁל הַתּוֹרָה בְּאִשָּׁה טוֹבָה, וּמְשַׁל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים בְּאִשָּׁה זוֹנָה:

פסוק ב

לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר. הַמְּשָׁלִים הָאֵלּוּ אָמַר לְהוֹדִיעַ לַבְּרִיּוֹת חָכְמָה וּמוּסָר שֶׁיִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה:

פסוק ג

צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים. צֶדֶק, צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ. וּמִשְׁפָּט, לִשְׁפּוֹט אֱמֶת. וּמֵישָׁרִים, הִיא הַפְּשָׁרָה דֶּרֶךְ חָלָק וּמִישׁוֹר שָׁוֶה לָזֶה וְלָזֶה:

פסוק ד

לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה. מְשָׁלִים אֵלּוּ אָמַר קֹהֶלֶת לִקְנוֹת בָּהֶם הַפְּתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת, וְגַם לְנַעַר הַמְנֻעָר מִכָּל לִמּוּד שֶׁלֹּא לָמַד עֲדַיִן כְּלוּם:

מְזִמָּה. מַחֲשֶׁבֶת עֵצָה:

פסוק ה

יִשְׁמַע חָכָם. הַמְּשָׁלִים הַלָּלוּ:

וְיוֹסֶף. עַל חָכְמָתוֹ:

לֶקַח. לִמּוּד:

חָכָם. זֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה:

וְנָבוֹן. מוֹסִיף עַל יְדִיעַת חָכָם, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וּמוֹסִיף עַל שְׁמוּעָתוֹ:

פסוק ו

לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה. שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לְהָבִין בַּמִּקְרָאוֹת שְׁנֵי הַדְּרָכִים: הַמָּשָׁל וְהַמְּלִיצָה, שֶׁיָּבִינוּ אֶת מָה הִמְשִׁיל לַמְּלִיצָה. וְאַף מִן הַמְּלִיצָה לֹא יָסוּרוּ לִבָּם, שֶׁגַּם הִיא צְרִיכִים לְהָבִין. כְּשֶׁאָמַר ״לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה״ וְ״נָכְרִיָּה״ (משלי ב:טז) – עַל עֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר, הֲרֵי הַמָּשָׁל. וְאַף הַמְּלִיצָה שֶׁהוֹצִיא מְשָׁלוֹ בִּלְשׁוֹן ׳אִשָּׁה׳ – הָבֵן בָּהּ וְהִזָּהֵר מֵאִשָּׁה (ס״א: זוֹנָה):

דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם. דּוֹרְשֵׁי רְשִׁימוֹת: מִקְרָא מָלֵא וְחָסֵר, רֶמֶז, דִּמְיוֹן וְחִידָה:

פסוק ז

יִרְאַת ה׳ רֵאשִׁית דָּעַת. עַד כָּאן פֵּרֵשׁ לְצֹרֶךְ מָה עָשָׂה שְׁלֹמֹה הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְעַתָּה מַתְחִיל הַסֵּפֶר:

יִרְאַת ה׳ רֵאשִׁית דָּעַת. הִיא תְּרוּמַת עִקַּר הַדַּעַת וְהִיא תִּהְיֶה לְךָ הָרִאשׁוֹנָה לָדַעַת. לִפְנֵי חָכְמָתְךָ הַקְדֵּם לְיִרְאָה אֶת יוֹצְרְךָ, וְהִיא תִּתֵּן בְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָה וּבְדַעַת, כִּי הָאֱוִילִים, אֲשֶׁר אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה׳, הֵם בּוֹזִים אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַמּוּסָר:

פסוק ח

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ. מַה שֶּׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בִּכְתָב וְעַל פֶּה:

אִמֶּךָ. אוּמָּתְךָ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ: ״מָה אִמְּךָ לְבִיָּא״ (יחזקאל יט:ב). וְהֵם דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁחִדְּשׁוּ וְהוֹסִיפוּ וְעָשׂוּ סְיָגִים לַתּוֹרָה:

פסוק ט

לִוְיַת חֵן. חִבּוּר שֶׁל חֵן הֵם לְרֹאשְׁךָ, כְּלוֹמַר: הַתּוֹרָה וְהַמּוּסָר יִהְיוּ לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן, וְכַעֲנָקִים שֶׁל עֲדִי זָהָב יִהְיוּ:

לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ. לְצַוָּארְךָ, וְעַל שֵׁם שֶׁהַקָּנֶה עֲשׂוּיָה טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת, קוֹרֵא הַצַּוָּאר בִּלְשׁוֹן רַבִּים:

פסוק י

חַטָּאִים. חוֹטְאִים:

אַל תֹּבֵא. אַל תֹּאבֶה לָהֶם:

פסוק יא

נֶאֶרְבָה לְדָם. לִשְׁפּוֹךְ דָּם:

נִצְפְּנָה. לְשׁוֹן ״מַאֲרָב״ (יהושע ח:ט):

נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם. הַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁצְּפִינָתָם לְנָקִי – חִנָּם הוּא:

פסוק יב

נִבְלָעֵם. לַנְּקִיִּים כְּשֶׁהֵם חַיִּים:

כְּשְׁאוֹל. הַבּוֹלֵעַ כָּל גּוּף שָׁלֵם:

וּתְמִימִים. אֵינוֹ לְשׁוֹן צַדִּיקִים, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן שְׁלֵמִים: נִבְלָעֵם כְּשֶׁהֵם שְׁלֵמִים, כְּאָדָם הַיּוֹרֵד בְּתוֹךְ הַבּוֹר כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם. כְּלוֹמַר: בְּעוֹדָם בְּעָשְׁרָם נַהַרְגֵם, וְנִירַשׁ נִכְסֵיהֶם:

פסוק יד

גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ. אִם תִּרְצֶה תַּחֲלֹק, אוֹ אִם תִּרְצֶה יִהְיֶה בְּשֻׁתָּפוּת:

כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. בְּיַחַד:

פסוק טז

לָרַע יָרוּצוּ. לְרָעַת עַצְמָם הֵם רָצִים, וְאֵינָם יוֹדְעִים לָתֵת לֵב לַדָּבָר:

פסוק יז

כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת. כִּי הָעוֹפוֹת הָרוֹאוֹת חִטִּים וְקִטְנִיּוֹת מְזוֹרִים עַל הָרֶשֶׁת, חִנָּם הוּא בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁאֵינָם מַכִּירִים עַל מָה הִיא נִזְרֶת, וְיוֹרְדִין בָּהּ וְאוֹכְלִין:

פסוק יח

וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ. וְהַצַּיָּדִים יֶאֱרֹבוּ לְדָמָם שֶׁל עוֹפוֹת:

פסוק יט

כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע. גּוֹזֵל גְּזֵילָה נָאָה וְנֶחְמֶדֶת הִיא לוֹ, וְחִנָּם הִיא לוֹ (משלי א:יז), וְסוֹפוֹ אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. נֶפֶשׁ עַצְמוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה עַכְשָׁיו בַּעַל הַמָּמוֹן שֶׁגָּזַל מֵחֲבֵרוֹ:

פסוק כ

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה. הֲרֵי חָכְמוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה בְּחוּצוֹתֶיהָ תִּזְעַקְנָה לְהַזְהִירְכֶם לָסוּר עֲלֵיהֶם. וּמָה הֵן חוּצוֹתֶיהָ? בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת:

בָּרְחוֹבוֹת. בִּמְקוֹם שֶׁמַּרְחִיבִין אוֹתָהּ. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בחקותי ד):

פסוק כא

בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא. בְּמָקוֹם שֶׁהִיא נִשְׁמַעַת וְנִכְרֶזֶת, שָׁם הִיא קוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת עִנְיָן שֶׁלְּמַטָּה: עַד מָתַי פְּתָיִם וְגוֹ׳:

בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים. הֵם מְקוֹם יְשִׁיבַת הַזְּקֵנִים:

פסוק כב

פְּתָיִם. הַמִּתְפַּתִּים עַל יְדֵי מְסִיתִים וּמִינִים:

תְּאֵהֲבוּ פֶתִי. הֲסָתָה שֵׁם דָּבָר לְ״פַתְיוּת״ (משלי ט:יג), כְּמוֹ ״כֶּלִי״ (במדבר יט:יז), ״קֶרִי״ (ויקרא כו:כא), (שני סא״א) ״שֶׁפִי״ (במדבר כג:ג):

פסוק כד

נָטִיתִי יָדִי. לִרְמֹז לָהֶם לָסוּר אֵלַי, כְּאָדָם הַמְרַמֵּז לַחֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ וְנוֹטֶה יָדוֹ אֵלָיו, לָסוּר אֵלָיו:

פסוק כה

וַתִּפְרְעוּ. וּתְבַטְּלוּ:

כָּל עֲצָתִי. שֶׁיָּעַצְתִּי לְגַדֵּל אֶתְכֶם בָּעוֹלָם:

פסוק כז

כְּשׁוֹאָה. כְּעָנָן הָעוֹלֶה פִּתְאוֹם:

כְּסוּפָה. טוֹרְבִּילוֹ״ן בְּלַעַ״ז:

יֶאֱתֶה. יָבֹא:

פסוק כח

יְשַׁחֲרוּנְנִי. יְבַקְשׁוּנִי:

פסוק לא

מִפְּרִי דַרְכָּם. הַפֵּרוֹת שֶׁאוֹכְלִים בְּחַיֵּיהֶם בַּצָּרוֹת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם, וְהַקֶּרֶן שְׁמוּרָה לָהֶם בַּגֵּיהִנֹּם:

פסוק לב

מְשׁוּבַת פְּתָיִם. אֶת אֲשֶׁר לִבָּם שׁוֹבָב:

וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. לְפִי שֶׁרוֹאִים הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם מַצְלִיחִים, נִדְבָּקִים בְּרָעָתָם וְאֵינָם חוֹזְרִין:

פסוק לג

יִשְׁכָּן בֶּטַח. בָּעוֹלָם הַזֶּה:

וְשַׁאֲנַן. לְעוֹלָם הַבָּא:

מִפַּחַד רָעָה. מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:

וְשַׁאֲנַן. וִיהִי שָׁלֵיו וְשָׁקֵט, וְשַׁאֲנַן לְשׁוֹן עָתִיד לָכֵן נָקוּד פַּתַּח:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה