רש"י על מלכים ב· רש״י
פרק יט · פסוק כד
אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים. כְּלוֹמַר הִתְחַלְתִּי בְּכָל מַעֲשֶׂה וְגָמַרְתִּי, כְּזֶה הַכּוֹרֶה בּוֹר וּמוֹצֵא מַיִם זָרִים וְשׁוֹתֶה. מַיִם נוֹבְעִים קוֹרֵא זָרִים, לְפִי שֶׁעַד הֵנָּה לֹא הִכִּירוּ בָּהֶם.
וְאַחֲרִב בְּכַף פְּעָמַי. אִם צַרְתִּי עַל עִיר הַבּוֹטַחַת בְּנַהֲרוֹתֶיהָ, הֵבֵאתִי עָלֶיהָ גְּיָסוֹת רַבּוֹת שֶׁהוֹבִישׁוּ יְאוֹרֶיהָ בִּשְׁתִיָּתָם וּשְׁתִיַּת בְּהֶמְתָּם וּמִרְמַס רַגְלֵיהֶם.
וְאַחֲרִב. לְשׁוֹן הֹוֶה, כֵּן דַּרְכִּי תָמִיד.