רש"י על מלכים א· רש״י
פרק יז · פסוק יח
לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי. עַד שֶׁלֹּא בָּאתָ אֵלַי, הָיוּ שׁוֹקְלִין מַעֲשַׂי וּמַעֲשֵׂה עִירִי, וְהָיִיתִי רְאוּיָה לְנֵס, מִשֶּׁבָּאתָ לְכָאן, לֹא נֶחְשַׁבְתִּי לִכְלוּם, וְאֵין צִדְקָתִי נִכֶּרֶת (סְפָרִים אֲחֵרִים: נִזְכֶּרֶת), וְכֵן בְּלוֹט הוּא אוֹמֵר: וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה, אֵצֶל אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא תְּהֵא זְכוּתִי נִזְכֶּרֶת אֶצְלוֹ.