רש"י על מלכים א· רש״י
פרק ז · פסוק כד
וּפְקָעִים. וְצוּרַת בֵּיעִין, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ. בְּשָׁלשׁ אַמּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מְרֻבָּעוֹת, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּגְּמָרָא דְּעֵרוּבִין: שָׁלשׁ תַּחְתּוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת, וּשְׁתַּיִם עֶלְיוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָכִיל אַלְפַּיִם בַּת שֶׁהֵם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה אַרְבָּעִים, אֶלָּא בְּעִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעֵרוּבִין, עֶלְיוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר, דְּכִי כְּתִיב שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר בַּפְּקָעִים הַלָּלוּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִין אֶת הַיָּם סָבִיב, שֶׁבִּמְקוֹם רִבּוּעוֹ (הֶקֵּפוֹ) אַרְבָּעִים אַמָּה, עֶשֶׂר אַמָּה לְכָל רוּחַ, אֲבָל בִּמְקוֹם עִגּוּלוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עֶשֶׂר בָּאַמָּה סָבִיב.
שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ. הַכֹּל מוּצָק יַחַד, לֹא שֶׁחִבֵּר לוֹ אֶת הַפְּקָעִים אַחַר יְצִיקָתָן עַל יְדֵי מַסְמֵרוֹת אוֹ עַל יְדֵי דֶּבֶק, שֶׁקּוֹרִין שולדר"א בְּלַעַ"ז (הַלְחָמָה, רִתּוּךְ).