רש"י על מלכים א· רש״י
פרק ו · פסוק טו
מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים. קִירוֹת אֶרֶז אֵצֶל קִיר הָאֶבֶן, כְּדֵי לָטוּחַ עָלָיו זָהָב, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה (פסוק כא): וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת פְּנִימָה זָהָב סָגוּר, וְאִי אֶפְשָׁר לָטוּחַ זָהָב עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים, כִּי אִם בְּעֵצִים וּבְמַסְמְרוֹת.
קִירוֹת הַסִּפֻּן. קִירוֹת הָעֲלִיָּה.
אֶת קַרְקַע הַבַּיִת. הָרִצְפָּה כֻּלָּהּ.