רש"י על מלכים א· רש״י
פרק ו · פסוק ו
הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה. בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ הָיוּ הַתָּאִים שְׁלשָׁה זֶה עַל זֶה, וּמִדַּת אָרְכּוֹ לֹא נֶאֶמְרָה כָּאן, וּבְמַסֶּכֶת מִדּוֹת שָׁנִינוּ: שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה תָּאִים הָיוּ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּצָּפוֹן, חֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּי חֲמִשָּׁה, וַחֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶן, וְכֵן בַּדָּרוֹם, וּשְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב, שְׁלשָׁה עַל גַּבֵּי שְׁלשָׁה, וּשְׁנַיִם עַל גַּבֵּיהֶם, הַתַּחְתּוֹנָה חָמֵשׁ, וְהָאֶמְצָעוֹת שֵׁשׁ, וְהָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁבַע, לָמָּה? כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה, קוֹמַת הַתָּא חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּכְשֶׁעוֹלֶה כֹּתֶל הַהֵיכָל חָמֵשׁ אַמּוֹת, גּוֹרֵעַ אֶת עָבְיוֹ, וְכִנֵּס בּוֹ אַמָּה לְפָנִים, וְהִנִּיחַ עַל אוֹתָהּ כְּנִיסָה רָאשֵׁי קוֹרוֹת גַּג עֲלִיַּת הַתָּא, שֶׁהִיא קַרְקָעִית לְאֶמְצָעִית, וּכְשֶׁעוֹלֶה עֶשֶׂר, כִּנֵס אַמָּה, לְהַנִּיחַ רָאשֵׁי קוֹרוֹת עֲלִיַּת הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא קַרְקַע הָעֶלְיוֹנָה, נִמְצֵאת אֶמְצָעִית רְחָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אַמָּה, וְהָעֶלְיוֹנָה רְחָבָה מִן הַתִּיכוֹנָה אַמָּה.
לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת. שֶׁלֹּא לְדַבֵּק רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת דֶּרֶךְ נְקָבִים בְּקִירוֹת הַבַּיִת, שֶׁקִּלְקוּל הַחוֹמָה הוּא, וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ נוֹי.