רש"י על מלאכי· רש״י
פרק ג
פסוק א
הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי. לְבָעֵר אֶת הָרְשָׁעִים.
וּמַלְאַךְ הַבְּרִית. נוֹקֵם נְקַם בְּרִית.
וּפִנָּה דֶרֶךְ. מִן הָרְשָׁעִים.
הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים. אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט.
פסוק ב
וּמִי מְכַלְכֵּל. וּמִי יָכִיל.
וּמִי הָעוֹמֵד. שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד.
וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים. כְּבוֹרִית שֶׁל מְכַבְּסִים, שֶׁמַּעֲבִיר אֶת כָּל הַכֶּתֶם, כֵּן יַעֲבִיר כָּל הָרִשְׁעָה. בּוֹרִית – עֵשֶׂב הוּא שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַכֶּתֶם, בְּלַעַ״ז שנייר״א. וּלְשׁוֹן ׳בּוֹרִית׳ – יְדַבֵּר הַמְּצַחְצֵחַ וּמְטַהֵר, כְּמוֹ (תהלים עג:א) ״לְבָרֵי לֵבָב״.
פסוק ג
וְיָשַׁב מְצָרֵף. יִפְנֶה מִכָּל עֲסָקָיו לִהְיוֹת כְּצוֹרֵף הַמְּצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף.
פסוק ו
כִּי אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַאֲרִיךְ אַפִּי, לֹא שִׁנָּה דַּעְתִּי עָלַי מִבָּרִאשׁוֹנָה, לֶאֱהֹב אֶת הָרַע וְלִשְׂנֹא אֶת הַטּוֹב.
וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתִים אַתֶּם בְּרָעַתְכֶם וְלֹא גָבִיתִי מִן הָרְשָׁעִים בַּחַיִּים.
לֹא כְלִיתֶם. אֵינְכֶם כָּלִים מִלְּפָנַי, וְהִנַּחְתִּי לִי הַנְּפָשׁוֹת לִגְבּוֹת מֵהֶם דִּינִי בְּגֵיהִנֹּם. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאַתּוּן דְּבֵית יַעֲקֹב דְּמַאן דְּמִית בְּעָלְמָא הָדֵין דִּינֵיהּ פָּסוֹק״. כְּלוֹמַר, אַתֶּם סְבוּרִים לוֹמַר: דִּינִי בָּטֵל, שֶׁאֵין עוֹד לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ: ״לֹא שָׁנִיתִי״ – לֹא הִכֵּיתִי אֶת מִי וְשָׁנִיתִי לוֹ. אֲבָל אֶתְכֶם, הֶעֱמַדְתִּי אַחַר פֻּרְעָנוּת הַרְבֵּה, וְחִצַּי כָּלִים, וְאַתֶּם אֵינְכֶם כָּלִים.
פסוק ח
הֲיִקְבַּע אָדָם. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְשׁוֹן ׳גְּזֵלָה׳, וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא.
הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. שֶׁאַתֶּם גּוֹזְלִים מִן הַכֹּהֲנִים וּמִן הַלְוִיִּם, הִיא גְּזֵלָתִי.
פסוק ט
בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים. עַל עָוֹן זֶה, שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ קְלָלָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹתִי אַתֶּם קוֹבְעִים.
פסוק י
וִיהִי טֶרֶף. יְהִי מָזוֹן מָצוּי לְשַׁמָּשַׁי.
פסוק יא
וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל. בֶּחָסִיל וְגָזָם, הָאוֹכֵל לָכֶם אֶת תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה וְהַגֶּפֶן.
פסוק יב
אֶרֶץ חֵפֶץ. אֶרֶץ שֶׁחֶפְצִי בָּהּ.
פסוק יד
שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים. עַל חִנָּם נַעַבְדֶנּוּ, כִּי לֹא נְקַבֵּל שָׂכָר.
קְדֹרַנִּית. בִּשְׁפַל רוּחַ.
פסוק טו
וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים וְגוֹ׳. אֲנַחְנוּ עֲבַדְנוּהוּ וְשָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְעַתָּה רוֹאִים אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מַצְלִיחִים, עַד כִּי מְאַשְּׁרִים אָנוּ אוֹתָם עַל מַעֲשֵׂה רִשְׁעָם.
גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים. לוֹמַר: ״נִרְאֶה מַה יּוּכַל לַעֲשׂוֹת לָנוּ״. וַיִּמָּלֵטוּ מִן הָרָעָה, וְלֹא נִכְשְׁלוּ.
פסוק טז
אָז נִדְבְּרוּ וְגוֹ׳. אֲנִי מֵשִׁיב עַל דִּבְרֵיכֶם: אָז, בַּעֲשׂוֹת הָרְשָׁעִים רִשְׁעָם, וְהַטּוֹבִים הָלְכוּ קְדוֹרַנִּית מִפָּנַי, שֶׁנִּדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ שֶׁלֹּא לִדָּבֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַאֲנִי - לֹא נִשְׁכְּחוּ דִבְרֵיכֶם מִלְּפָנַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי מְמַהֵר לְהָשִׁיב גְּמוּל, כִּי הִקְשַׁבְתִּי וְשָׁמַעְתִּי, וְצִוִּיתִי לִכְתֹּב לָהֶם סֵפֶר זִכָּרוֹן, וְהָיוּ לִי דִבְרֵיהֶם מְקֻיָּמִים.
פסוק יז
לַיוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה. אֲשֶׁר אָצַרְתִּי וְהִנַּחְתִּי לְשַׁלֵּם בּוֹ גְּמוּלִי, שָׁם אַרְאֶה אֶתְכֶם מַה בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע.
סְגֻלָּה. אוֹצָר, איישטו״י בְּלַעַ״ז.
פסוק יט
כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא. יוֹם זֶה לְשׁוֹן שֶׁמֶשׁ הוּא, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בָּהּ, וְצַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי וְגוֹ׳״.
שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ״בְּרָא וּבַר בְּרָא״.
פסוק כ
וּפִשְׁתֶּם. לְשׁוֹן ׳שֹׁמֶן׳, כְּמוֹ (ירמיהו נ:יא) ״כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה״.
מַרְבֵּק. הַנִּכְנֶסֶת לָרִבְקָה לְפַטֵּם, קופי״לא בְּלַעַ״ז.
פסוק כא
וְעַסּוֹתֶם. וּכְבַשְׁתֶּם. לְשׁוֹן מִעוּךְ, וְדוֹמֶה לוֹ: ״וְשָׁם עָשׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן״ (יחזקאל כג:ג).
פסוק כד
וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
עַל בָּנִים. עַל יְדֵי בָּנִים. יֹאמַר לַבָּנִים דֶּרֶךְ אַהֲבָה וְרָצוֹן: ״לְכוּ וְדַבְּרוּ אֶל אֲבוֹתֵיכֶם לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַמָּקוֹם״. וְכֵן ״וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם״. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת: לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.
סוף הספר