רש"י על מלאכי· רש״י
פרק א · פסוק יג
וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה. בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה, וְאָנוּ עֲנִיִּים וְאֵין יְכֹלֶת לְהַשִּׂיג לְמִבְחַר נְדָרִים. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הָא דְאַיְתִינָא מְלִיאוּתָנָא״.
וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ. זוֹ אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת שֶׁל תִּקּוּן סוֹפְרִים. ״הִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ״ – ״אוֹתִי״ נִכְתַּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ ״אוֹתוֹ״. ״וְהִפַּחְתֶּם״ וְהִדְאַבְתֶּם – לְשׁוֹן ״מַפַּח נָפֶשׁ״ (איוב יא:כ).
אוֹתִי. וְאֶת שֻׁלְחָנִי.