רש"י על מיכה· רש״י
פרק ה · פסוק ד
וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם. גָּמוּר וְקָבוּעַ בְּאֵין הֶפְסֵק עוֹד וְלֹא יִדְמֶה לִשְׁאָר הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁהָיוּ צָרוֹת אַחֲרֵיהֶן:
אַשּׁוּר כִּי יָבֹא. הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן ׳אִם׳, אִם יָבֹא בְּאַרְצֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּא עַתָּה:
וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים. שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה, רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ שְׁמוֹתֵיהֶן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לָמְדוּ: