רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סו · פסוק טז
כִּי בָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם ה׳ נִשְׁפָּט עִם צָרָיו, וּלְפִי שֶׁהוּא בַּעַל דִּין וְדַיָּן, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן ׳נִשְׁפָּט׳, שֶׁאַף הוּא טוֹעֵן טַעֲנוֹתָיו לִמְצוֹא עֲוֹנָם וּפִשְׁעָם, וְכֵן ״וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ״ (יחזקאל לח:כב), ״הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ״ (ירמיהו ב:לה), לְשׁוֹן ׳וִכּוּחַ׳ הוּא, דרישניי״ר בלע״ז, וּפְשׁוּטוֹ כִּי בָאֵשׁ ה׳ וְחַרְבּוֹ נִשְׁפָּט כָּל בָּשָׂר וְכֵן רַבִּים מְסֹרָסִים בַּמִּקְרָאוֹת: