רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סו · פסוק ב
וְאֶת כָּל אֵלֶּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָדִי עָשָׂתָה, זֹאת אֲשֶׁר צִמְצַמְתִּי שְׁכִינָתִי בְּתוֹכְכֶם בִּהְיוֹתְכֶם נִשְׁמָעִים לִי, לְפִי שֶׁכֵּן דַּרְכִּי לְהַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. אֲבָל עַתָּה אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר הִכָּה אֶת בְּעָלָיו וּגְזָלוֹ מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה דּוֹמֶה לְפָנַי כְּעוֹרֵף אֶת הַכֶּלֶב, וְהַמַּעֲלֶה אֶת הַמִּנְחָה הֲרֵי הוּא לְפָנַי כְּדַם חֲזִיר, וְהַמַּזְכִּיר לְבוֹנָה מַקְטִיר לְבוֹנָה, כְּמוֹ ״אַזְכָּרָתָהּ״ (ויקרא ה:יב), ״וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה״ (ויקרא כד:ז):