רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סד · פסוק ג
וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ. כְּאוֹתָן נוֹרָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת לְאַחַת מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְפָנֵי כֵּן, וְגַם עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים אַחֵר זוּלָתְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים לִמְחַכֵּה לוֹ. מַה שֶּׁעָשִׂיתָ אַתָּה לִמְחַכֵּה לְךָ. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוֹסֵי וְהַנָּאַנִי. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (ברכות לד א): ״כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאָתָה וְגוֹ׳״ – מַשְׁמָעוֹ: עַיִן שׁוּם נָבִיא לֹא רָאָתָה אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְחַכֵּה לוֹ זוּלָתִי עֵינֶיךָ, אַתָּה אֱלֹהִים: