רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סד · פסוק א
כִּקְדֹחַ אֵשׁ. אֶת דָּבָר הַנָּמֵס מִלְּפָנָיו, וְכַאֲשֶׁר הַמַּיִם תִּבְעֶה הָאֵשׁ – כְּשֶׁתִּתֵּן גַּחֶלֶת אוֹ מַתֶּכֶת בַּמַּיִם יַעֲלוּ הַמַּיִם אֲבַעְבּוּעוֹת. כָּל זֶה עָשִׂיתָ בְּמִצְרַיִם, ״וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹכָהּ״ (שמות ט:כד). אֲבָל יוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״כִּקְדוֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים״ עַל אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״גַּם הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה״ (מלכים א יח:לח):
לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ מַכָּה ״וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וְגוֹ׳״ (שמות ט:טז), לוּ עָשִׂיתָ עַתָּה כֵּן, אָז מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ: