רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נד · פסוק יב
כַּדְכֹד. מִין אֶבֶן טוֹבָה:
שִׁמְשֹׁתַיִךְ. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אַעָךְ״, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״יְשַׁמְּשׁוּנֵהּ״ (דניאל ז:י), וְיֵשׁ פּוֹתְרִין לְשׁוֹן ׳שֶׁמֶשׁ׳ – חַלּוֹנוֹת שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בָּהֶן, וְעוֹשִׂין כְּנֶגְדּוֹ מְחִיצָה בְּמִינֵי זְכוּכִית צְבָעִים לְנוֹי, וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים פּוֹתֵר ״שִׁמְשׁוֹתַיִךְ״ וְ״שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן״ (תהלים פד:יב) שִׁנֵּי הַחוֹמָה:
לְאַבְנֵי אֶקְדָּח. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״לְאַבְנֵי גְמַר״, ׳גּוּמְרִין׳ תַּרְגּוּם ׳גֶּחָלִים׳. פָּתַר ׳אֶקְדָּח׳ לְשׁוֹן ״קֹדְחֵי אֵשׁ״ (ישעיהו נ:יא), וְהֵם מִין אֲבָנִים טוֹבוֹת בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים, וְהוּא קרבונקל״א לְשׁוֹן ׳גַּחֶלֶת׳. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין (בבא בתרא עה א) לְשׁוֹן ׳מַקְדֵּחַ׳, אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁכָּל חֲלַל הַפֶּתַח קָדוּחַ בְּתוֹכוֹ, וְהַמְּזוּזוֹת וְהַמִּפְתָּן וְהַסַּף כֻּלָּן מִתּוֹךְ הָאֶבֶן הֵם:
לְאַבְנֵי חֵפֶץ. ״לְאַבְנֵי צְרוּךְ״ (תרגום יונתן):