רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נ · פסוק ד
נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים. יְשַׁעְיָה הָיָה אוֹמֵר: ה׳ שְׁלָחַנִי וְנָתַן לִי לָשׁוֹן הָרָאוּי לְלַמֵּד, כְּדֵי לָדַעַת לָעוּת אֶת הָעֲיֵפִים וּצְמֵאִים לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר:
לָעוּת. מְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחֲלוֹקֶת ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳״ (תהלים קיט:קכו), לִקְבּוֹעַ לָהֶם עִתִּים:
יָעִיר לִי אֹזֶן. מְעוֹרֵר אֶת אָזְנִי בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ:
לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים. בְּמִשְׁפַּט הַלִּמּוּדִים, הָאֱמֶת וְהַנְּכוֹחָה: