רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מט · פסוק ו
נָקֵל מִהְיוֹתְךָ וגו׳. מַתָּנָה קְטַנָּה הִיא בְּעֵינַי, שֶׁתְּהֵא לְךָ זֹאת לְבַדָּהּ, שֶׁתְּהֵא לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת יַעֲקֹב וּלְהָשִׁיב אֵלַי נְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִנְנִי מוֹסִיף לְךָ עוֹד וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לְהִנָּבֵא עַל מַפַּלְתָּהּ שֶׁל בָּבֶל, שֶׁהִיא שִׂמְחָה לְכָל הָעוֹלָם:
וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ (משלי ז:י) ״וּנְצֻרַת לֵב״, שֶׁלִּבָּם מֻקָּף יֵצֶר הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה כְּעִיר נְצוּרָה מָצוֹר הַצָּרִים עָלֶיהָ: