רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מח · פסוק ט
אַאֲרִיךְ אַפִּי. לְשׁוֹן הוֹוֶה הוּא:
וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ. וְזֹאת הִיא תְהִלָּתִי אֲשֶׁר אֶחֱטָם לָךְ, לְשׁוֹן ׳חֹטֶם׳; אֶסְתּוֹם חָטְמִי מִצֵּאת עָשָׁן נְחִירַי וּמִקְּצוֹף עָלֶיךָ, שֶׁהַכּוֹעֵס יוֹצֵא עָשָׁן מִנְּחִירָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ״ (תהילים יח:ט); וְכֵן כָּל ׳חֲרוֹן אַף׳ הוּא לְשׁוֹן חִמּוּם הַחוֹטֶם: ״חָרָה אַפִּי״ (איוב מב:ז), וְכֵן ״וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ (איוב ל:ל) – נִחַר חָטְמִי מֵרֹב חִמּוּם: