רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מח · פסוק ד
מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה. מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי אוֹתְךָ כִּי קָשֶׁה אַתָּה, וְאִם יָבֹא הַנֵּס וְלֹא הִגַּדְתִּיו תְּחִלָּה, תֹּאמַר: ״עָצְבִּי עֲשָׂאָם״, וְלֹא מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם. לְפִיכָךְ אַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבֹא וְגוֹ׳. מִדַּעְתִּי – מֵ״ם זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת נְתִינַת טַעַם, כְּמוֹ ׳לְפִי שֶׁיָּדַעְתִּי׳. וְדֻגְמָתוֹ: ״כִּי מֵאַהֲבַת ה׳ אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה״ (דברים ז:ח):