רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מז · פסוק ט
שְׁתֵּי אֵלֶּה. שֶׁאָמַרְתְּ, שֶׁלֹּא תֵשְׁבִי אַלְמָנָה, וְלֹא תֵדְעִי שְׁכוֹל, תָּבֹאנָה לָךְ פִּתְאוֹם:
שְׁכוֹל. מִיּוֹשְׁבַיִךְ:
וְאַלְמֹן. מִמַּלְכֵּךְ; כָּל קְבוּרַת בָּנִים וְגָלוּת בְּנֵי הָאָרֶץ קָרוּי ׳שְׁכוֹל׳:
כְּתֻמָּם. כֻּלָּם שְׁלֵמִים בִּגְזֵרָתָם, הַשִּׁכּוּל וְהָאַלְמָנוּת:
חֲבָרַיִךְ. לְשׁוֹן כְּשָׁפִים, כְּמוֹ ״וְחֹבֵר חָבֶר״ (דברים יח:יא):