רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מג
פסוק א
וְעַתָּה. אַף כָּל זֹאת כֹּה אָמַר ה׳… אַל תִּירָא:
פסוק ב
כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם. כְּשֶׁעָבַרְתָּ בְּיַם סוּף אִתְּךָ הָיִיתִי:
וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ. גַּרְתָּה בֵּין הַמִּצְרִים וְהָאֻמּוֹת הַמְרֻבִּין כְּמֵי נָהָר, וְלֹא יָכְלוּ לְךָ לְכַלּוֹת:
כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ. לֶעָתִיד לָבֹא: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר״ (מלאכי ג:יט), שֶׁאַקְדִּיר חַמָּה עַל הָרְשָׁעִים, ״וְלִהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא״ (שם), גַּם שָׁם לֹא תִכָּוֶה:
וְלֶהָבָה. שֶׁתִּשְׂרוֹף הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד״ (ישעיהו לג:יב), גַּם הִיא לֹא תִבְעַר בָּךְ:
פסוק ג
נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם. וְהֵם הָיוּ לְךָ לְפִדְיוֹן, שֶׁבְּכוֹרֵיהֶם מֵתוּ וְאַתָּה, בְּנִי בְּכוֹרִי, נִצַּלְתָּ, וִהְיִיתֶם חַיָּבִים כְּלָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ:ח) ״וָאוֹמַר לִשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״:
פסוק ד
וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ. תָּמִיד אֲנִי רָגִיל בְּכָךְ:
פסוק ו
אֹמַר לְרוּחַ צָפוֹן תֵּנִי הַגָּלֻיּוֹת שֶׁבַּצָּפוֹן:
וּלְתֵימָן, שֶׁהִיא רוּחַ חֲזָקָה – אַל תִּכְלָאִי מִלְּנַשֵּׁב בְּחָזְקָה לְהָבִיא גָּלֻיּוֹתַי. וְכֵן (שיר השירים ד:טז) ״עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי תֵימָן״, מִתּוֹךְ שֶׁהָרוּחַ צְפוֹנִית חַלָּשָׁה צְרִיכָה חִזּוּק, לְכָךְ כָּתוּב ׳עוּרִי׳, ׳תֵּנִי׳. אֲבָל דְּרוֹמִית שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה חִזּוּק (גיטין לא ב), כָּתוּב ׳בּוֹאִי׳ כְּמוֹת שֶׁהִיא, וְכֵן ׳אַל תִּכְלָאִי׳:
פסוק ז
כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. כָּל הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים בִּשְׁמִי, וְכָל הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדִי. יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו – תִּכַּנְתִּיו בְּכָל הַצָּרִיךְ לוֹ, וְהֵכַנְתִּי הַכֹּל. כְּלוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרוּ בַּגּוֹלָה וּבְצָרָה, כְּבָר הִכַּנְתִּי לָהֶם כָּל צָרְכֵי גְּאֻלָּתָם:
פסוק ח
הוֹצִיא עַם עִוֵּר. הוֹצִיא כְּמוֹ לְהוֹצִיא מִן הַגּוֹלָה אוֹתָם שֶׁגָּלוּ עַל שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּעִוְּרִים, וְעֵינַיִם לָהֶם וְלֹא רָאוּ:
פסוק ט
כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ. אִם כָּל הַגּוֹיִם מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת נִתְקַבְּצוּ יַחְדָּיו, מִי בָהֶם וּבִנְבִיאֵיהֶם יַגִּיד עֲתִידוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהּ מִפִּי טָעוּתָם, אוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁכְּבָר עָבְרוּ יַשְׁמִיעֻנוּ לֵאמֹר: ״אֲנַחְנוּ הִגַּדְנוּ אוֹתָם קוֹדֶם שֶׁבָּאוּ״?
יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם, שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁנִּבְּאוּ עֲלֵיהֶם קֹדֶם לָכֵן, וְיִצְדָּקוּ; אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי עֵדִים, שֶׁאַתֶּם עֵדַי, שֶׁהִגַּדְתִּי לְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם הַגָּלֻיּוֹת וּבָאוּ:
פסוק י
וְעַבְדִּי. יַעֲקֹב:
אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. הוּא יָעִיד שֶׁהִבְטַחְתִּיו בְּלֶכְתּוֹ לַאֲרַם נַהֲרַיִם, וְשָׁמַרְתִּי הַבְטָחָתִי:
לְמַעַן תֵּדְעוּ וְגוֹ׳. כָּל זֶה עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּתְּנוּ לֵב לָדַעַת אוֹתִי:
פסוק יב
אָנֹכִי הִגַּדְתִּי. הַגָּלֻיּוֹת לְאַבְרָהָם:
וְהוֹשַׁעְתִּי. לְקַיֵּם דְּבָרִי בְּעֵת קֵץ:
וְהִשְׁמַעְתִּי לָכֶם הָרִאשׁוֹנוֹת:
וְאֵין בָּכֶם זָר. בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁעָשִׂיתִי כָּל אֵלֶּה, לֹא נִרְאָה בְּכֻלְּכֶם בֵּינֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵל זָר לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ וֶאֱלֹהוּתוֹ בְּפָנַי:
וְאַתֶּם עֵדַי. שֶׁפָּתַחְתִּי לָכֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים, וְלֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה:
פסוק יג
גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא. לֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ הָיִיתִי לְבַדִּי, כִּי גַּם מֵאָז הֱיוֹת יוֹם אֲנִי הוּא לְבַדִּי:
אֶפְעַל. אִם בָּאתִי לִפְעוֹל אֵין מֵשִׁיב:
פסוק יד
לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״בְּדִיל חוֹבֵיכוֹן אַגְלֵיתִי יַתְכוֹן לְבָבֶל״:
וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם. ״וַאֲחֵתִית בִּמְשׁוֹטִין כּוּלְהוֹן״. ׳מְשׁוֹטִין׳ הוּא עֵץ שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַסְּפִינָה וּמְיַשְּׁרָהּ:
וְכַשְׂדִּים הוֹלִיכוּ אֶתְכֶם בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם, וְגַם יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ עַל בְּשׂוֹרַת הַגְּאוּלָּה. לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי אֶשְׁלַח מַלְכֵי מָדַי לְבָבֶל וְאוֹרִיד הַכַּשְׂדִּים בִּסְפִינוֹת וּמְשׁוֹטִין לַגּוֹלָה לְאֶרֶץ מָדַי, וְכַשְׂדִּים אוֹרִיד בָּאֳנִיּוֹת שֶׁהָיְתָה רִנָּתָם בָּהֶם:
פסוק טז
הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. בְּיַם סוּף, וְשָׁם הוֹצֵאתִי מִצְרַיִם לִרְדּוֹף אַחֲרֵיכֶם רֶכֶב וָסוּס וְחַיִל וְעִזּוּז, וְכֻלָּם יַחְדָּיו יִשְׁכְּבוּ מֵתִים עַל שְׂפַת הַיָּם בַּל יָקוּמוּ:
פסוק יז
כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּבוּצִין עַמִּי טְפוֹ״:
פסוק יח
אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת. הַנִּסִּים הַלָּלוּ שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר לָכֶם שֶׁעָשִׂיתִי בְּמִצְרַיִם, אַל תִּזְכְּרוּ אוֹתָם מֵעַתָּה, כִּי בַּגְּאֻלָּה זוֹ תַּעַסְקוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל:
אַל תִּתְבֹּנָנוּ. אַל תִּסְתַּכְּלוּ בָּהֶן, אַל תִּתְּנוּ לָהֶם לֵב:
פסוק כ
תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה. מָקוֹם שֶׁהוּא חָרֵב וּמַרְבָּץ לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, לְתַנִּים וְלִבְנוֹת יַעֲנָה:
כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם. כְּלוֹמַר: בְּאֶרֶץ חֲרֵבָה אֶתֵּן יִשּׁוּב:
פסוק כא
עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי. לְמַעַן תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ:
פסוק כב
וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ. וְאַתָּה לֹא אוֹתִי קָרָאתָ בִּפְנוֹתְךָ אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה:
כִּי יָגַעְתָּ בִּי. נִלְאֵיתֶם מַהֵר בַּעֲבוֹדָתִי (פסיקתא רבתי כט):
פסוק כג
לֹא הֵבֵאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ. כִּי אִם לַעֲבוֹדָה זָרָה:
לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ. עֲבוֹדָה רַבָּה בְּמִנְחָה, קֹמֶץ מְעַט עוֹלֶה לַגָּבוֹהַּ, וְגַם הוּא לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהַקְרִיב לְךָ חוֹבָה, אֶלָּא נְדָבָה:
פסוק כד
לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה. לִקְטֹרֶת לֹא הֻצְרַכְתָּ לִקְנוֹתָהּ בְּכֶסֶף, לְפִי שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה בְּאַרְצְכֶם הַרְבֵּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: קִנָּמוֹנִיָּה הָיְתָה גְּדֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתָהּ עִזִּים וּצְבָיִים (איכה רבה פתיחתא י):
הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ. אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי לִהְיוֹת שַׁמָּשׁ לְעוֹבְדֵי פְּסִילִים, כְּמוֹ שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל ״וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן״ (יחזקאל א:ד), שֶׁהָיְתָה חוֹזֶרֶת מֶרְכֶּבֶת הַשְּׁכִינָה מִבָּבֶל, שֶׁהָלְכָה לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם תַּחַת יָדוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה מָסַר אֶת בָּנָיו, כִּדְאִיתָא בַּחֲגִיגָה (חגיגה יג ב):
פסוק כה
אָנֹכִי אָנֹכִי. אֲנִי הוּא שֶׁמְּחִיתִים מֵאָז, וַאֲנִי מֹחֶה אוֹתָם גַּם עַתָּה:
לְמַעֲנִי. לֹא בִּזְכוּתְךָ וְלֹא בְּצִדְקַת אֲבוֹתֶיךָ:
פסוק כו
הַזְכִּירֵנִי. כָּל תַּגְמוּל שֶׁיֵּשׁ לְךָ וְלַאֲבוֹתֶיךָ עָלַי:
נִשָּׁפְטָה יָחַד. נָבֹא לְמִשְׁפָּט:
פסוק כז
אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא. בְּאָמְרוֹ ״בַּמֶּה אֵדַע״ (בראשית טו:ח):
וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי. אֵין לְךָ בְּכָל מְלִיצִים שֶׁאַתָּה סוֹמֵךְ עַל זְכוּתָם, שֶׁלֹּא מָצָאתִי בּוֹ פֶּשַׁע: יִצְחָק אָהַב אֶת שׂוֹנְאִי:
פסוק כח
וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ. בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹתֵיכֶם: