רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מב · פסוק כב
וְהוּא. הָעָם הַזֶּה בָּזוּי וְשָׁסוּי, וְסוֹף הָעִנְיָן וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב (ישעיהו מב:כה) כָּל זֶה לוֹמַר, לָמָּה קְרָאַתְנוּ זֹאת מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב (ישעיהו מב:כד):
הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם. בַּחוּרֵיהֶם פַּחֵי נֶפֶשׁ כֻּלָּם. תוספת: דָּבָר אַחֵר: הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם – יָשִׂימוּ אֶת עַצְמָם בְּפַחֵי הָאֲדָמָה וּבְחוֹרִים, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ יוֹכִיחַ שֶׁכֵּן הוּא:
וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב. כְּמוֹ ׳הָשֵׁב׳, לְפִיכָךְ הוּא רָפֵי, אֲבָל ״הַשָּׁב בְּאַמְתַּחְתֵּינוּ״ (בראשית מג:יח) הוּא דָּגֵשׁ: