רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מ · פסוק כד
אַף בַּל נִטָּעוּ. אַף הֲרֵי הֵם כְּמִי שֶׁלֹּא נִטְעוּ:
אַף בַּל זֹרָעוּ. וְעוֹד יָתֵר מִכָּאן, שֶׁיְּשֹׁרְשׁוּ וְיֵעָקְרוּ כְּאִלּוּ לֹא זֹרְעוּ. זְרִיעָה פְּחוּתָה מִנְּטִיעָה:
בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם. לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ, לֹא יַשְׁרִישׁ הַגֶּזַע בָּאָרֶץ, שֶׁיְּהֵא מַחֲלִיף. כָּל ׳שֹׁרֶשׁ׳ שֶׁבַּמִּקְרָא טַעְמוֹ בְּאוֹת רִאשׁוֹנָה וּנְקוּדָה הָרֵי״שׁ פַּתַּח, וְזֶה טַעְמוֹ לְמַטָּה וְנָקוּד קָמַץ, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל, אינרצינ״י בלע״ז: