רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מ · פסוק ב
כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עֲתִידָה דְּתִיתְמְלִי מֵעַם גָּלוּותָהָא״, כְּמוֹ ״כִּי מָלְאָה מִצְּבָאָהּ״. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין צְבָאָהּ כְּמוֹ (איוב ז:א) ״הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ״:
נִרְצָה. נִתְפַּיֵּס:
כִּי לָקְחָה וגו׳. ״אֲרֵי קַבִּילַת כָּס תַּנְחוּמִין מִן קֳדָם ה׳ כְּאִלּוּ לָקַת עַל חַד תְּרֵין בְּכָל חַטָּאתָהָא״. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי לָקְחָה פּוּרְעָנוּת כִּפְלַיִם, וְאִם תֹּאמַר הֵיאַךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁלֵּם לְאָדָם כִּפְלַיִם בְּחֶטְאוֹ, מָצִינוּ מִקְרָא מָלֵא (ירמיהו טז:יח) ״וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֶה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם״: