רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לט · פסוק א
וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק. הָיָה לָמוּד לֶאֱכוֹל בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְיָשֵׁן עַד תֵּשַׁע; כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה לְחִזְקִיָּהוּ, כְּשֶׁעָמַד מִשְּׁנָתוֹ בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת, מָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית; בִּקֵּשׁ לַהֲרוֹג אֶת כָּל עֲבָדָיו. אָמַר: ״הִנַּחְתֶּם אוֹתִי יָשֵׁן יוֹמָם וָלַיְלָה עַד הַבֹּקֶר!״ אָמְרוּ לוֹ: ״גַּלְגַּל חַמָּה הוּא שֶׁחָזַר״. אָמַר לָהֶם: ״וּמִי הֶחֱזִירוֹ?״ אָמְרוּ לוֹ: ״אֱלֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וכו׳״; כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא (תנחומא כי תשא ה) וּבִפְסִיקְתָּא (פסיקתא דרב כהנא ב ה):