רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לז · פסוק כט
הִתְרַגֶּזְךָ. הִתְרַעַשְׁךָ וְהִתְגַבֶּרְךָ עָלַי:
שַׁאֲנַנְךָ. כְּמוֹ ׳וּשְׁאוֹנְךָ׳:
חַחִי. כְּמִין טַבַּעַת הוּא, וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בִּשְׂפַת בְּהֵמָה שֶׁעֲסָקֶיהָ רָעִים לְמוֹשְׁכָהּ בּוֹ:
וּמִתְגִּי. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״זְמַם״, וְהוּא שֶׁל בַּרְזֶל, וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בִּנְחִירֵי הַנַּאקָה; וְהוּא שֶׁשָּׁנִינוּ ״וְנָאקָה בַּחֲטָם״ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (משנה שבת ה א). (צָרִיךְ עִיּוּן כִּי מֵהַפָּסוּק נִרְאֶה לְהֶדְיָא לְהֵיפֶךְ, כִּי חַח בַּחֲטָם וּמֶתֶג בַּשָּׂפָה):