רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לז · פסוק כה
אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי. כְּלוֹמַר: הִתְחַלְתִּי בְּכָל מַעֲשַׂי וְגָמַרְתִּי וְהִצְלַחְתִּי, כָּזֶה הַכּוֹרֶה בּוֹר וּמוֹצֵא מָיִם וּמַצְלִיחַ, לְשׁוֹן ׳מָקוֹר׳:
וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי. אִם בָּאתִי לָצוּר עַל עִיר הַבְּטוּחָה בְּחֹזֶק נַהֲרוֹתֶיהָ, הֵבֵאתִי עָלֶיהָ גְּיָסוֹת רַבִּים וְכָלוּ מֵימֵי נַהֲרוֹתָם בִּשְׁתִיַּת בְּהֶמְתָּם וּמִדְּרַךְ כַּף רַגְלֵיהֶם:
וְאַחְרִב. לְשׁוֹן הוֹוֶה, כְּלוֹמַר: כֵּן דַּרְכִּי תָּמִיד:
יְאֹרֵי מָצוֹר. יְאוֹרֵי עִיר הַבָּאָה בְּמָצוֹר עַל יְדֵי יְאוֹרוֹת: