רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לג · פסוק א
הוֹי. הָאוֹיֵב, שֶׁאַתָּה שׁוֹדֵד תָּמִיד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד, וּבוֹגֵד אַתָּה תָּמִיד, וְאֵין אָדָם בּוֹגְדְךָ וּבוֹזְזְךָ:
כַּהֲתִמְךָ. לִהְיוֹת שׁוֹדֵד, כְּכַלּוֹתְךָ שְׁדִידָתְךָ בְּאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת שְׁדוּדִים עַל יָדְךָ, תּוּשַּׁד:
כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד. מְנַחֵם חִבֵּר ׳כַּנְּלֹתְךָ׳ עִם ״לֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם״ (איוב טו:כט) בְּחֵלֶק אֶחָד, וּ׳מִנְלָם׳ הַמֵּ״ם הָרִאשׁוֹנָה בּוֹ יְסוֹד נוֹפֵל, כְּמוֹ מֵ״ם שֶׁל ׳מַאֲמָר׳ וְשֶׁל ׳מַדָּע׳. וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת לְשׁוֹן ׳כִּלָּיוֹן׳ לְפִי הָעִנְיָן:
כַּנְּלֹתְךָ. לְשׁוֹן ׳כַּכְּלוֹתְךָ׳, ״וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְּלָם״ (איוב טו:כט) – כִּלָּיוֹן הַנִּגְזָר עֲלֵיהֶם לֹא יִטֶּה לָאָרֶץ לִהְיוֹת בָּטֵל וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְחָזָק: