רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לא · פסוק ד
כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה. הֲמִיַּת קוֹל, כְּמוֹ ״וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה״ (ישעיהו נט:יא):
אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים. יֵאָסְפוּן עָלָיו בִּקְרִיאַת קוֹל הָמוֹן:
מְלֹא רוֹעִים. אֲסִיפַת רוֹעִים, וְכֵן ״קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא״ (ירמיהו יב:ו), וְכֵן ״יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן״ (איוב טז:י), כֻּלָּם לְשׁוֹן ׳קִבּוּץ׳:
לֹא יַעֲנֶה. לֹא יִכָּנַע, לֹא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ עָנִי, וְכֵן ״לַעֲנֹת מִפָּנַי״ (שמות י:ג), וְכֵן ״וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל״ (הושע ה:ה):
כֵּן יֵרֵד. וְלֹא יִפְחַד מֵהֲמוֹן הָאֻמּוֹת: