רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כט · פסוק א
הוֹי אֲרִיאֵל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מַדְבְּחָא דַה׳״, וְאַף יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג:טז): ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״, עַל שֵׁם אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת כַּאֲרִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּסֵדֶר יוֹמָא (כא ב). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ עַל הַהֵיכָל, שֶׁהָיָה צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו:
קִרְיַת חָנָה דָוִד. ״דְּאִתְבְּנֵי בְּקַרְתָּא דִּשְׁרָא בַּהּ דָּוִד״ (תרגום יונתן):
סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה. וְתָמִיד עֲוֹנוֹתֵיכֶם הוֹלְכִים וַחֲזָקִים, עַד שֶׁחַגִּים שֶׁלָּכֶם יִנְקֹפוּ וְיִכָּרְתוּ, לְשׁוֹן ״נוֹקֵף זַיִת״ (ישעיהו יז:ו):