רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כח · פסוק כד
הֲכֹל הַיּוֹם לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא, לְכָךְ נָקוּד חֲטַף פַּתַּח:
יַחֲרֹשׁ. מִי שֶׁחוֹרֵשׁ לִזְרוֹעַ, וְכִי הַחוֹרֵשׁ כְּדֵי לִזְרֹעַ לְעוֹלָמִים חוֹרֵשׁ? אִם כֵּן, מַה יּוֹעִיל? אַף הַנְּבִיאִים מוֹכִיחִים אֶתְכֶם לְהַחֲזִירְכֶם לְמוּטָב, הַלְּעוֹלָמִים יוֹכִיחוּ וְלֹא יוֹעִילוּ?
יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ. וְכִי לְעוֹלָם לֹא יִזְרַע, אֶלָּא תָּמִיד יִפְתַּח אֶת הָאֲדָמָה בְּאִתִּים וּבִכְלֵי מַחֲרֵשָׁה? וִישַׂדֵּד לְשׁוֹן עֲבוֹדַת שָׂדֶה. יְפַתַּח וִישַׂדֵּד – בִּתְחִלָּה הוּא עוֹשֶׂה תְּלָמִים רְחָבִים וְסוֹף הוּא עוֹשֶׂה תְּלָמִים קְטַנִּים בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: