רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כז · פסוק ט
לָכֵן. גַּם עַתָּה בְּזֹאת הָיָה מִתְכַּפֵּר עֲוֺן יַעֲקֹב לִזְכּוֹת לְהִגָּאֵל כְּמֵאָז:
וְזֶה כָּל פְּרִי הַטּוֹב לוֹ לְהָסִיר חַטָּאתוֹ, אִם יָשִׂים כָּל אַבְנֵי מִזְבְּחוֹת בָּמוֹתָיו כְּאַבְנֵי גִיר מְנֻפָּצוֹת מְדֻקָּרוֹת. וְכֵן (תהלים קלז:ט) ״וְנִפֵּץ אֶת עוֹלָלַיִךְ״, וְכֵן (ירמיהו יג:יד) ״וְנִפַּצְתִּים אִיש אֶל אָחִיו״. גִּיר מִין צֶבַע הוּא:
לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים. לְמַעַן לֹא יָקִימוּ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה: