רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כז · פסוק ג
אֲנִי ה׳ נֹצְרָהּ. בְּעֵת הַגָּלוּת:
לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה. מְעַט מְעַט אֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתָהּ כּוֹס פֻּרְעָנוּת הַבָּאָה עָלֶיהָ, פֶּן אֶפְקֹד עָלֶיהָ בְּבַת אַחַת וַאֲכַלֶּנָּה, לְכָךְ לַיְלָה וָיוֹם אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בָּהּ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: אִם לֹא שֶׁאֲנִי פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם עֲווֹנוֹת שֶׁהֵם מַרְגִּילִים לְפָנַי, לַיְלָה וָיוֹם הָיִיתִי מֵגִין עֲלֵיהֶם: