רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כה
פסוק א
עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. עֵצוֹת שֶׁיָּעַצְתָּ מֵרָחוֹק לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים:
אֱמוּנָה אֹמֶן. אֱמוּנָה נֶאֱמֶנֶת. אֹמֶן כְּמוֹ ׳אֹהֶל׳, ׳אֹכֶל׳, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל אֶלָּא לְשׁוֹן מִפְעָל, אבוירמנ״ט בלע״ז:
פסוק ב
כִּי שַׂמְתָּ. הַר שֵׂעִיר מֵעִיר לְגָל:
אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר. מָעוֹן שֶׁעָשׂוּ בְּעִירְךָ, שֶׁהֶחֱרִיבוּהָ, תִּתֵּן אַרְמְנוֹתֶיהָ חֻרְבָּן, אֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה:
פסוק ד
מַחְסֶה מִזֶּרֶם. כִּסּוּי אֹהֶל לְהַצִּיל מִזֶּרֶם, וְצֵל לְהָגֵן מֵחֹרֶב. וּמַהוּ אוֹתוֹ זֶרֶם? הוּא רוּחַ עָרִיצִים, כִּי רוּחָם דִּמָּה לְזֶרֶם הַשּׁוֹטֵף בְּקִיר וּמַפִּילוֹ:
פסוק ה
כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן. בְּעֵת יֹבֶשׁ, שֶׁמְיַבֵּשׁ הַזְּרָעִים לְהִתְמוֹלֵל, כֵּן תַּכְנִיעַ שְׁאוֹן זָרִים:
חֹרֶב בְּצֵל עָב. כְּשֶׁהַמַּיִם מִתְקַשְּׁרִים בְּעָנָן עָב בִּימֵי הַשָּׁרָב, שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, כֵּן יַעֲנֶה שִׁיר הַצַּדִּיקִים עַל זְמִיר עָרִיצִים וּמַפַּלְתָּן:
זְמִיר. לשון ״לא תִזְמֹר״ (ויקרא כה:ד):
פסוק ו
וְעָשָׂה ה׳ צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים. כְּשֶׁיָּבֹאוּ לִצְבֹּא עַל יְרוּשָׁלַיִם:
מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים. שֶׁהֵם סְבוּרִים שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לָהֶם כְּשֶׁמֶן, יֵהָפֵךְ לְמִשְׁתֵּה שְׁמָרִים:
שְׁמָנִים מְמֻחָיִם. נוֹחִים וְשְׁמֵנִים כְּמוֹחַ עֲצָמוֹת, יִהְיֶה שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים מִכָּל מַשְׁקֶה שֶׁמֶן וְיַיִן, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֶלָּא שְׁמָרִים לְבַדָּם; וְכָל זֶה בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג:
פסוק ז
הַלּוֹט. הַכִּסּוּי. הַלּוֹט עַל [כָּל] הָעַמִּים. הַמְכַסֶּה אֶת כָּל הָעַמִּים, הַלּוֹט כְּמוֹ ״וַיָּלֶט פָּנָיו״ (מלכים א יט:יג), ״הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה״ (שמואל א כא:י):
וְהַמַּסֵּכָה. לְשׁוֹן נְסִיכוּת וְשָׂרָרָה:
פסוק ח
בִּלַּע הַמָּוֶת. יְכַסֶּנּוּ וְיַעֲלִימֶנּוּ עוֹלָמִית מִיִּשְׂרָאֵל (פסחים סח א):
פסוק ט
וְאָמַר. עַמּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא ״הִנֵּה וְגוֹ׳״:
קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ. הָיִינוּ מְקַוִּים לוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעֵנוּ:
פסוק י
כִּי תָנוּחַ יַד ה׳. גְּבוּרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם:
וְנָדוֹשׁ. יְהֵא נָדוֹשׁ:
תַּחְתָּיו. בִּמְקוֹמוֹ. וְנָדוֹשׁ כְּמוֹ ״וְנָרוֹץ הַגַּלְגַּל״ (קהלת יב:ו):
מַתְבֵּן. תֶּבֶן:
מַדְמֵנָה. טִיט, וְכֵן ״לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (ירמיה ח:ב):
פסוק יא
וּפֵרַשׂ יָדָיו. וְשָׁבַר יָדָיו וּזְרוֹעוֹתָיו בְּסִפּוּק כַּפַּיִם בִּבְכִי:
הַשֹּׂחֶה. הַשָּׁט בַּמַּיִם:
לִשְׂחוֹת. לָשׁוּט, וְכֵן ״מֵי שָׂחוּ״ (יחזקאל מז:ה):
וְהִשְׁפִּיל. הַמַּשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ:
עִם אָרְבּוֹת יָדָיו. לָשׁוֹן ״וְאָרַב לוֹ״ (דברים יט:יא), תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אַשְׁוַת יְדוֹהִי״ – מָקוֹם שֶׁהוּא שָׂם לוֹ יָדַיִם לֶאֱרוֹב, וְהֵם מִגְדָּלִים גְּבוֹהִים. אַשְׁוַת – חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים, כְּמוֹ ״נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ״ (ירמיהו נ:טו):
פסוק יב
מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ. לְמוֹאָב הוּא אוֹמֵר: