רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כד · פסוק טז
מִכְּנַף הָאָרֶץ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִבֵּית מַקְדְּשָׁא״, שֶׁהוּא בְּסוֹף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמִזְרָחָהּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (מעשר שני ה ב): לוֹד מִן הַמַּעֲרָב וְיַרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח, נִמְצָא מִירוּשָׁלַיִם לְיַרְדֵּן מַהֲלַךְ יוֹם. וַאֲנִי אוֹמֵר לְפִי פְּשׁוּטוֹ: שָׁמַעְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד שֶׁעֲתִידִין לְהַעֲלוֹת זְמִירוֹת מִכְּנַף הָאָרֶץ, וּמָה הֵן הַזְּמִירוֹת? צְבִי לַצַּדִּיק – עָתִיד לִהְיוֹת מַצָּב וּתְקוּמָה לַצַּדִּיקִים:
וָאֹמַר רָזִי לִי וגו׳. אוֹי לִי שֶׁנִּגְלוּ לִי שְׁנֵי רָזִים: רָז פֻּרְעָנוּת וְרָז יְשׁוּעָה, וַהֲרֵי תִּרְחַק הַיְשׁוּעָה עַד שֶׁיָּבֹאוּ אוֹיְבִים, בּוֹזְזִים אַחַר בּוֹזְזִים אֲחֵרִים וְשׁוֹדְדִים אַחֲרֵי שׁוֹדְדִים (סנהדרין צד א). חָמֵשׁ בְּגִידוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן: