רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כב · פסוק כד
הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִיעוֹת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּנַיָּא וּבְנֵי בְּנַיָּא״. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״צְפִיעֵי הַבָּקָר״ (יחזקאל ד:טו), לִמֵּד שֶׁהוּא לְשׁוֹן עוֹלָלִים דַּקִּים הַיּוֹצְאִים מִמְּעֵי אִמָּן, וְיִהְיֶה צְפִיעֵי לְשׁוֹן ׳יְצִיאָה׳, דָּבָר הַיּוֹצֵא:
כָּל כְּלֵי הַקָּטָן. הַקְּטַנִּים שֶׁבְּמִשְׁפְּחוֹתָם יִהְיוּ מִתְפָּאֲרִין בּוֹ וְנִסְמָכִין עָלָיו:
מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִכָּהֲנַיָּא לְבִישֵׁי אֵפוֹדָא וְעַד בְּנֵי לֵוִי אַחֲדֵי נִבְלַיָּא״, וְיִהְיֶה אַגָּנוֹת לְשׁוֹן ׳כְּלֵי שָׁרֵת׳, שֶׁמְּשָׁרְתִין בָּהֶם הַכֹּהֲנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
הַנְּבָלִים. שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי לֵוִי בָּהֶן הַשִּׁיר: