רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כב · פסוק ב
תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה. עִיר שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת, קוֹל רֹב אָדָם, הוֹמִיָּה וְעַלִּיזָה, עַכְשָׁיו מַה לָּךְ מִתְאַבֶּלֶת?
חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב. טוֹבִים הָיוּ אִלּוּ חַלְלֵי חֶרֶב הָיוּ, מֵעַכְשָׁיו שֶׁהֵם חַלְלֵי רָעָב (איכה ד:ט):