רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כ · פסוק ד
וַחֲשׂוּפַי שֵׁת. כְּמוֹ ׳חֲשׂוּף שֵׁת׳, וְהַיּוֹ״ד יְתֵרָה כְּיוֹ״ד ״חַלּוֹנָי״ (ירמיהו כב:יד) וְ״חוֹרָי״ (ישעיהו יט:ט) וְ״שָׂדָי״ (תהלים ח:ח):
שֵׁת. בֵּית מוֹצָא הָרְעִי, וְכֵן (שמואל ב י:ד): ״וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם עַד שְׁתוֹתֵיהֶם״. וּגְמוּל זֶה הָיָה לָהֶם תַּחַת חָם אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר רָאָה עֶרְוַת אָבִיו וְלֹא כִּסָּה אוֹתָהּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: