רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כ · פסוק ב
וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתֵיסַר סַקָּא בְּחַרְצָךְ״, וְהַדְּבָרִים מוֹכִיחִים, שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁיו לֹא צִוָּהוּ לַחֲגוֹר שַׂק שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ לְהַתִּירָהּ. וְעוֹד: שֶׁהוּא אוֹמֵר וְנַעַלְךָ תַּחֲלֹץ, וְהוּא סִימָן לַאֲבֵלוּת. וּפֵירוּשׁ וּפִתַּחְתָּ כְּמוֹ ״מְפֻתָּחוֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם״ (שמות לט:ו), לַחֲגוֹר שַׂק בְּדֹחַק עַל בְּשָׂרוֹ, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה חֲקוּקָה בִּבְשָׂרוֹ:
מֵעַל מָתְנֶיךָ. לְמַעְלָה מִמָּתְנֶיךָ:
עָרוֹם. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״פְּחִיחַ״, בִּבְגָדִים קְרוּעִים וּבְלוּאִים, וְלֹא עָרֹם מַמָּשׁ: