רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יט · פסוק ד
וְסִכַּרְתִּי. כְּמוֹ ׳וְסָגַרְתִּי׳; וְיֵשׁ עוֹד לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם״ (בראשית ח:), אֶסְתְּמֶנּוּ וְאֶחְבְּשֶׁנּוּ:
בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה. כָּל לְשׁוֹן אַדְנוּת קָרוּי בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וַאֲפִלּוּ יָחִיד, כְּמוֹ ״אֲדֹנֵי יוֹסֵף״ (בראשית לט:), ״עַד בֹּא אֲדֹנָיו״ (בראשית לט:ז):
וּמֶלֶךְ עַז. מֶלֶךְ אַשּׁוּר: