רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יז · פסוק ט
עָרֵי מָעֻזּוֹ. שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר. עֲזוּבוֹת כְּיַעַר הַזֶּה, חֲרֵבוֹת מֵאֵין אָדָם:
חֹרֶשׁ. הוּא יַעַר, כְּדִמְתַרְגֵּם ״בַּיַּעַר״: ״בְּחוּרְשָׁא״ (דברים יט:ה):
וְהָאָמִיר. אַף הוּא יַעַר, מְקוֹם אִילָנוֹת; כַּעֲזוּבַת עָרֵי הָאֱמוֹרִי, שֶׁהִנִּיחוּם חֲרֵבוֹת בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר, וּבָרְחוּ לָהֶם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁמָמָה: