רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יז · פסוק ב
עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן חוּרְבָּן, כְּמוֹ ״עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר״ (ירמיהו נא:נח), וּפֵרְשׁוֹ עַל עָרֵי אֲרָם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה מַתְמִיהַּ: לְפִי שֶׁעֲרוֹעֵר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶת עֲרֹעֵר״ (במדבר לב:לד), עוֹמֵד בְּדַמֶּשֶׂק וּמַכְרִיז בַּעֲרוֹעֵר? אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּדַמֶּשֶׂק שְׁוָקִים כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וְכָל אַחַת יֵשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְעוֹבְדִים לָהּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, וְיִשְׂרָאֵל עָשׂוּ אֶת כֻּלָּן קִבּוּץ אֶחָד וְהָיוּ עוֹבְדִין אֶת כֻּלָּם בְּכָל יוֹם, לְכָךְ הִזְכִּיר מַפֶּלֶת עֲרוֹעֵר אֵצֶל דַּמֶּשֶׂק. וַאֲנִי מְפָרְשׁוֹ לְפִי פְּשַׁט הַמִּקְרָא: עַל שֶׁנִּתְחַבְּרוּ רְצִין וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ יַחַד, וְהַנָּבִיא הָיָה מִתְנַבֵּא עַל מַפֶּלֶת דַּמֶּשֶׂק וְאָמַר הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר, עָרֵי עֲרוֹעֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל פֶּקַח כְּבָר הָיוּ עֲזוּבוֹת, שֶׁגָּלוּ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי כְּבָר, וַהֲרֵי תָּמִיד לְעֶדְרֵי צֹאן הֵם נְתוּנוֹת וְרוֹבְצִים שָׁם צֹאן מוֹאָב וְאֵין מַחֲרִיד. עוֹד תְּהִי מַלְכוּת פֶּקַח הוֹלֶכֶת וְכָלָה, וְתִלָּכֵד גַּם שׁוֹמְרוֹן בִּימֵי הוֹשֵׁעַ, וְאָז וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק שֶׁיֵּהָרֵג רְצִין: