רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק י · פסוק ד
בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר. בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא כָּרַע וְלֹא יָבִין אֶחָד מִכֶּם, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם כְּרִיעַת הַמַּרְבֵּץ, שָׁם, בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, תִּהְיוּ אֲסוּרִים; כְּלוֹמַר: חוּץ מֵאַרְצְכֶם תֵּאָסְרוּ. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בַּר מִן אַרְעֲכוֹן אֲסִירִין תִּתְאַסְרוּן״:
תַּחַת. מָקוֹם, כְּמוֹ ״שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו״ (שמות טז:כט):
וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ. וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם יִפְּלוּ הֲרוּגִים: