רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ו
גֵּא מְאֹד. נִתְגָּאָה מְאֹד:
גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ. שֶׁלֹּא כַּדִּין הוּא, כִּי עִקַּר גִּדּוּלֵי בָּנָיו עַל יְדֵי מַמְזֵרוּת וְנִאוּף הַבָּנוֹת מֵאֲבִיהֶן:
עֶבְרָתוֹ. עִבּוּרוֹ וְהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ. דָּבָר אַחֵר: עֶבְרָתוֹ – חֲמָתוֹ, שֶׁשָּׁמַר לְיִשְׂרָאֵל:
לֹא כֵן. גִּבּוֹרָיו עָשׂוּ, שֶׁהָיוּ כְּפוּיֵי טוֹבָה: