רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ד
יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבּוֹרְחִים:
הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ. כִּי גַם אַתְּ דְּעִי נֶפֶשׁ הַנּוֹדְדִים, מַה הִיא צָרָתָם:
כִּי אָפֵס הַמֵּץ. הַמֵּץ שֶׁלָּךְ, עָשְׁרֵךָ וּכְבוֹדֵךָ, שֶׁהָיָה לָךְ עַל יְדֵי צֹאנֵךָ וּבְקָרֵךָ, שֶׁאַתְּ מוֹצֶצֶת מֵהֶם חָלָב וְחֶמְאָה:
כָּלָה שֹׁד. לְשׁוֹן ׳שָׁדַיִם׳, הַמַּסְפִּיקִין חָלָב, כְּמוֹ ״וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי״ (ישעיהו ס:טז):
תַּמּוּ רֹמֵס. הַבְּהֵמוֹת שֶׁלְּךָ הָרוֹמְסוֹת בָּאָרֶץ: