רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טו · פסוק ט
מֵי דִימוֹן. שֵׁם הַנָּהָר:
מָלְאוּ דָם. כְּשֵׁם הַנָּהָר:
כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת. דָּם שְׁמוֹ, וְדָם חֲלָלִים אוֹסִיף עָלָיו לְמַלְּאוֹתוֹ, וְהוּא לְשׁוֹן ״סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה״ (ישעיהו כט:א), ״סְפוֹת הָרָוָה״ (דברים כט:יח). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם נוֹסָפוֹת: ״כְּנִישַׁת מַשִׁירְיָן״, מַחֲנוֹת הַנֶּאֱסָפוֹת יַחַד:
לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה. פְּלֵיטָה שֶׁיַּשְׁאִיר סַנְחֵרִיב, יָבֹא נְבוּכַדְנֶצַּר בְּעִתּוֹ וְיַשְׁחִיתֶהָ, וְהוּא נִקְרָא אַרְיֵה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד:ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״:
וְלִשְׁאֵרִית. יִשְׂרָאֵל:
אֲדָמָה. אַדְמַתְכֶם: