רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טו · פסוק א
מַשָּׂא מוֹאָב. נִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה שֶׁיָּבוֹא סַנְחֵרִיב עַל מוֹאָב וְיַגְלֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו טז:יד) ״בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב״:
כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה. נִדְמָה מוֹאָב כְּאִלּוּ יָשֵׁן דּוֹמֶה וְאֵין יָכוֹל לְהִלָּחֵם, וּבְלֵיל אַחֵר אֲשֶׁר שׁוּדַּד בּוֹ קִיר מוֹאָב נִדְמָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאִינּוּן רְדִימִין״. עָר וְקִיר שְׁתֵּי מְדִינוֹת מוֹאָב הֵם: